<h1>הרוקח סימן שע"ו</h1>
<h2>דף י.</h2>
אמר רב' טבלה ועלתה ונמצא עלי' דבר חוצץ אם באותו יום שחפפה טבל' אינה צריכ' לחזור ולטבול ואם לאו צריכה לחזור ולטבול, איכא דאמרי יום סמוך לחפיפה אינה צריכה לחזור ולטבול. והא דאמרי' בפרק א' דשחיטת חולין (י' ע"א) טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי שלא היה עלי בשעת טביל', התם מיירי שלא טבל' סמוך לחפיפה, אי נמי לטהרות אבל לבעלה יש להקל, אי נמי לטהרות מיירי בלא חפף לעין כדאית' בירושלמי בפ' כל שעה נדה חופפת וטובלת כהנת אינה חופפת לפי שרגילה ותדיר' בטביל' לא הצריכו' חפיפה נדה כהנת חופפת שלא תחלוק בין נדה לנדה. לרבי' תם נראה דאין שייך כי אם בראש ולא בבשר והתם מיירי בגוף ולא חפף לכך צריך ברי לי ובפרק בת' דנדה (דף ס"ו) ובראש שחפף וחפיפ' בראש לא תחוף אלא בחמימי אבל בקרירי לא תחוף בנתר. בחלק (דף צ"ה) אבישי הוה חייף רישיה. (נזיר מ"ב) נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. בפרק משילין (דף ל"ה) לא יחוף ראשו באדמה.
<h2>דף עג.</h2>
כל ידות הכלים שעתיד לקצצן עד מקום המדה רבי יהודה אומר עד שיטביל כולו ומייתי לה בפרק בהמה המקשה, אבל בקופה אם תפרו בו חוצץ. כלי שהוא מלא משקין והטבילו כאילו לא טבל. חץ שהוא תחוב באדם בזמן שהוא נראה חוצץ אם אינו נראה טובל ואוכל בתרומתו. בתוספ' חץ הנכנס מירכו ר' אומר אינו חוצץ וחכמים אומרים חוצץ בד"א של מתכת אבל של עץ הרי זה חוצץ ואם קרם עליו העור הכל מודים שאינו חוצץ. נכנסו לו צרורות וקיסמין ברגליו מלמטה רבי עקיבא אומר אינו חוצץ מפני שהוא כבית הסתרים. איספלנית ומלוגמא שעל מכתו ורטייתו רבי אומר חוצץ ר' יוסי ברבי יהודה אומר אינו חוצץ. היתה שערה אחת חוץ למכה וראשו מדובק למכה או שהיו ב' שערות בריסי עיניו מלמטה ונקבו והוציאן בריסי עינו מלמעלה זה היה מעשה ונמנו עליו חמשה זקנים וטמאוהו. בזבחים (דף צ"ח) אמר רב פשיט' לי דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ, בקפידא דטובל תליא מילתא. בפרק החולץ ליבמתו (דף מ"ז) במקום שנדה טובלת גר ועבד משוחרר טובל וכל דבר שחוצץ בעבודה חוצץ בגר ובעבד משוחרר. ובנדה צריך לחתוך ציפורניה מפני הטיט שתחת הציפורנים, ולא מפני שהוא גדול כמו שערות הגדולים שעתיד לקצצן ואינו מסירן בשעת הטבילה, כי גדול שער או הציפורני' אינו חוצץ כדאמר במסכת מקוואות ומייתי לה בבהמה המקשה כל ידות הכלים שעתיד לקוצצן מטביל עד מקום המדה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עד שיטבול את כולן אלמא אין העודף חוצץ, מיהו אם נקרש הטיט אין צריכה לגלח אם היא רוצה. אם אירע טבילת' בחולו של מועד יכול' להסיר בסכין או על ידי גוי' במספרים. ואם תחוב בבשרה עץ ואין יכול' להסיר כולו או מקצתו בתוך הבשר שנינו במס' מקוואות חץ שהוא תחוב באדם בזמן שנראה חוצץ ואם אינו נראה טובל ואוכל בתרומתו, ובתוספ' חץ שבירכו רבי יהודה אומר אינו חוצץ וחכמים אומרים חוצץ בד"א בשל מתכת אבל בשל עץ חוצץ אם קרם עליו העור דברי הכל [אינו] חוצץ. וכן נראה מין כינים שדבוקים בבשר ונושכין בעור במקום שער ונדבקין בחוזק בבשר שצריך להסירן על ידי חמין ולגרדן בציפורן למטה בעת הטביל', אבל אם אינו יכול להסירן הוי כטיט שתחת הציפורן או בצק מועט שאינו מקפיד ואינו חוצץ, אבל בטבילה הם מסירין משום חומר' פר"ח גם בטבילה אינו חוצץ דבר תורה כדאמר בפרק הערל (דף ע"ח) נכרית מעוברת שנתגייר' בנה אין צריך טבילה ופריך הא רובו שאינו מקפיד חוצץ מדרבנן ולא פריך הא מיעוט' חוצץ דבר תורה אפי' אינו מקפיד, ובפרק אלו קשרים (דף קי"ד) רבב שעל המרדעת חוצץ עד כסלע אבל בציר לא. וכן נראה אם בשר נגע ביורה או בקדירה ונתפחמ' בבשר מעט זה אינו קפיד' אע"פ שמעט נדבק לבשר, כהא דתני' בתוספ' קומקמוס מלא פחמים והטבילו טמא פי' השחרורית לפי שהוא מקפיד, אבל דבר מועט אינו חוצץ דדמי להא דאמר בזבחים (דף צ"ח) דם שעל גבי הבגד חוצץ ואם היה טבח אינו חוצץ וכן מוכר רבב אינו חוצץ.
